כשביקרתי לפני זמן מה בצימר בצפון ונכנסתי להתקלח הופתעתי לגלות, שעל אף העובדה שחדר המקלחת היה קטן וצפוף, המקלחון היה מרווח מאוד. תוך כדי סיבון וקירצוף הרהרתי בחוויית המשתמש המיוחדת שהעניקה לי המקלחת החמה.
העניין הסתבר כפשוט מאוד: ווילון המקלחת היה קשתי באופן שהותיר מרחב גדול יותר בחלק העליון של המקלחת. הסידור הזה מנע מגע לא נעים (שלא לומר מגעיל) של גופי עם וילון המקלחת, ובכך הסיר דאגות מלבי.
יש כאלה ששרים במקלחת. אותי העסיקה השאלה מדוע, אחרי שהתקלחתי בכל כך הרבה מקלחונים ברחבי העולם, עוד לא נתקלתי בפתרון המצאתי כל כך פשוט? הרי אין שום קושי בייצור והתקנה של מסילה קשתית שמותירה מרחב גדול יותר באזור הכתפיים. ובכול זאת זה אינו מוצר נפוץ והוא לא מצא את מקומו במקלחונים אחרים בהם התקלחתי.
מנקודת מבט של TRIZ אפשר לנתח את הבעיה באופן הבא:
אנחנו מעדיפים מקלחון גדול ומרווח גם אם חדרי האמבט קטנים יחסית. כלומר יש לנו כאן סתירה פיסיקלית: המקלחון צריך להיות גדול כדי לשפר חווית המשתמש אך קטן כדי להשאיר יותר מרחב בחדר האמבטיה.
על פי עקרונות ה- TRIZ, סתירה טכנית ניתנת לפתרון ע"י עקרון ההפרדה במרחב. כדי לסלק סתירה פיסיקלית כמו זו שיש לנו, נשאל היכן המקלחון צריך להיות מרווח והיכן הוא יכול להיות צפוף? באזור הכתפיים היינו רוצים לקבל מקלחון מרווח ובאזור הרגליים נסתפק במקלחון צפוף. זהו קצת מזכיר את המשפך: באזור כניסת הנוזלים פתח המשפך רחב כדי לאפשר קיבול, ובאזור יציאת הנוזלים הפתח.
מכאן הדרך לפתרון קצרה: מסילה קשתית שמאפשרת מרחב גדול יותר בחלק העליון של המקלון.
גם עיקרון השימוש במשאבים הפנימיים היה יכול להוביל לפתרון. שימוש במשאבים פנימיים הוא עקרון חשוב לפתרון סתירות פיסיקליות. כדי להגדיל את המקלחון נזדקק למרחב נוסף. אך משאבי המרחב מצומצמים שכן שטח הרצפה קטן. אולם, המרחב שמעל הרצפה לא בהכרח מצומצם, בגובה יש לנו יותר מרחב ולכן כדאי לנצלו.