הספר של דניאל כהנמן עניין אותי במיוחד לאור עיסוקי בחשיבה המצאתית. אני מנהל בלוג בנושא חשיבה המצאתית, מעביר סדנאות ומלמד קורס בחשיבה המצאתית למהנדסי מכונות במכללת סמי שמעון להנדסה בבאר שבע. הפרק הראשון בקורס דן בחסמים הפסיכולוגיים והקוגניטיביים שמקשים עלינו לפתור בעיות.

עבורי, הספר האיר זוויות שלא הכרתי, ולכן כל כך אהבתי אותו. אבל יש לי גם הערת אזהרה: למרות שדניאל כהנמן יודע לכתוב, קולו צלול, הסבריו מובנים והספר בהחלט קריא, אפשר לדלג על המון קטעים.

הספר מחולק לארבעה פרקים:

הפרק הראשון נקרא "שתי מערכות" ומסביר שהמוח שלנו מחולק לשני חלקים: החלק המהיר והחלק האיטי.

החלק המהיר. זהו החלק המחדש בספרו של כהנמן. קראתי אותו בעיון ורשמתי הערות בעפרון.

הפרק השני נקרא "יוריסטיקות והנחות" ומסביר באילו טכניקות אנחנו משתמשים כדי לחשוב מהר. קראתי גם אותו בעיון אבל התחלתי להבין שאת מרבית הדברים אני כבר מכיר.

הפרק השלישי נקרא "ביטחון יתר" ומסביר למה הביטחון שלנו שב ובוגד בנו שוב ושוב. קראתי במהירות, בעיקר את סיכומי הפרקים והבנתי הכל.

הפרק הרביעי נקרא "בחירות" ומדבר על הקושי להעריך התנהגות כלכלית של בני אדם.

הפרק החמישי והאחרון נקרא שני אני ואליו כבר לא הגעתי.

הספר עוסק בנו ובשגיאות שאנחנו עושים בקבלת החלטות.

שגיאות אלה הן פועל יוצא של המבנה הדואלי של החשיבה: מוח מהיר שמחפש של קיצורי הדרך כדי לקפוץ למסקנות מהירות. לעומת מוח איטי שלוקח נייר ועפרון ומתחיל לחשוב באמת.

המוח המהיר מפעיל אינטואיציות , היוריסטיות, עוגנים, בטחון יתר (זה מה שקורה לנו כאשר אנחנו עומדים מול דוכן הפייס) וכל מיני טכניקות שנשלטות ע"י החלק המהיר של מוחנו, בעוד המוח האיטי מתעצל בצל ולא נכנס לפעולה.

הספר מביא דוגמאות רבות וכולל תרגילי חשיבה נחמדים. חלק מהכיף בקריאת הספר הוא להתמודד עם תרגילי החשיבה הפזורים לאורכו. הקפדתי לעשותם למרות שנפלתי שוב ושוב… ושוב בפח שטמן לי הפרופסור.

הנה דוגמה לאחד התרגילים (תזרמו עם האינטואיציה שלכם ותגידו את התשובה בלב. אבל תיזהרו שאף אחד לא ישמע את הפדיחה …)

כדור ומחבט עולים יחד 1.10 דולר.

המחבט עלה דולר אחד יותר מהכדור.

כמה עולה הכדור?

טוב זה פשוט. אני מוכן להמר על כך שיצא לכם 10 סנט. נכון?

אז זהו שלא. זה מה שהמוח המהיר שלכם אומר. אבל אם תשאלו את המוח האיטי, זה שלוקח נייר ועפרון וכותב משוואה פשוטה תגלו שהתשובה היא 5 סנט (אפשר לנסות בבית).

הנה עוד דוגמה ששואל כהנמן: כמה חיות מכל סוג הכניס משה לתיבה?

כולנו יודעים שהתשובה היא שניים ואמרים אותה בלב.

אבל האם זו התשובה הנכונה?

ממש לא.

המוח המהיר עולה על המוקש הקטן הטמון בשאלה.

משה לא הכניס אף חיה לתיבה, זה נוח שהכניס שניים מכל סוג (אופס…)

ככה המוח המהיר קופץ בראש ומפיל אותנו שוב ושוב.

החלק השני עוסק בעוגנים. אלו הם ההנחות המוקדמות שאנחנו מניחים על סמך ידע מוקדם או תחושות בטן קודמות. העוגנים עוזרים לנו להעריך סיכויים, גדלים, פרופורציות, מחירים וכל מיני החלטות יומיומיות.

הנה דוגמה נחמדה המופיעה בספר:

לינדה היא בת שלושים ואחת, לא נשואה, ישירה ומבריקה מאוד. יש לה תואר שני בפילוסופיה. כסטודנטית, נושאים כמו אפליה וצדק חברתי העסיקו אותה מאוד והיא גם השתתפה בהפגנות כנגד נשק גרעיני.

לאיזו חלופה סיכויים רבים יותר?

1. לינדה היא פקידת בנק.
2. לינדה היא פקידת בנק הפעילה בתנועה לצמצום הנשק הגרעיני.

כששאלה זו הוצגה לסטודנטים, 80% ענו שלינדה היא פקידת בנק הפעילה בתנועה הירוקה. זו כמובן שגיאה לוגית כיוון שמבחינה הסתברותית התשובה הנכונה 1.

אבל רגע, איזה שד קטן קופץ ואומר לנו שוב ושוב – לא ייתכן, הרי העובדות מצביעות על כך שלינדה פעילה בתנועה הירוקה. אבל אל תיטעו, המוח המהיר אינו מוותר בקלות. גם כשהמוח האיטי נכנס לפעולה, הוא עומד על שלו.

לחוסר יכולתנו להבין הסתברויות יש השלכות הרות אסון על הכלכלה העולמית ועל חיינו האישיים. תופעה זו אף מחריפה כאשר הערכת ההסתברות קשורה לתרחישים שונים – אז המחשבה הלוגית מופרעת על ידי דעות קדומות, הנחות מופרחות, ועוגנים רעועים.

לסיכום כמה תובנות:

1. הספר ברובו חוזר על תיאוריות מוכרות שכבר פורסמו בעבר.
2. הספר כולל דוגמאות רבות שאפשר לדפדף אותם במהירות.
3. כל פרק מסתיים בכמה תובנות שדי בקריאתם כדי להבין את כל הפרק.
4. שווה קריאה